מה פרויקט ונוס מציע

נראה כי החברה כיום לא מסוגלת לספק לרוב האנשים רמת חיים גבוהה, למרות שהיא מסוגלת לעשות זאת מבחינה טכנית כבר הרבה זמן. יש פתרונות טכניים רבים לבעיות דיור, תחבורה, סיפוק אנרגיה נקייה מתחדשת ושופעת, ייצור אוכל מזין ומים נקיים כבר הרבה שנים. אולם דברים אלה בקושי מיושמים. הנה דוגמה אחת: לפני 80 שנה בחור בשם קנטרל הכין יחידה שמסננת זיהום שיוצא ממפעלים לאוויר. למה לא עושים שימוש ביחידה הזאת הרבה יותר?

שחיתות בלתי נתפסת

אי אפשר שלא לעצור ולהתפעל מהשלכות הדוגמא הקטנה הזו בלבד. טונות רבות של עשן סמיך ומזהם ממלאים בכל יום את האטמוספירה מאינספור מפעלים ברחבי העולם. אי השימוש באמצעי הסינון הזה הוא פשוט שחיתות ברמה בלתי נתפסת. אבל אנחנו לא מתפעלים עד כדי כך. רובנו כבר שמענו בחיינו על שחיתויות גדולות פעמים רבות כ”כ עד שלמדנו לקבל אותן כמובן מאליו. אז מה הסיבה לשחיתות הזו שנראה שהיא חובקת כל ומונעת מאיתנו ככל הנראה רמת חיים גבוהה יותר?

אם נצא לרחוב ונשאל כמה עשרות אנשים, רוב התשובות יהיו (באמצעות נוסח כזה או אחר) הטלת אשמה על ביטוי שנדמה שכמעט אין עוררין עליו. שוב ושוב עולה התשובה “טבע האדם”.

אם נציץ בכל ספר של פסיכולוגיה מודרנית נגלה שהמיתוס העממי שנקרא “טבע האדם” אינו קיים. לבני אדם אין “טבע” ייחודי ובלתי ניתן לשינוי. צבע העיניים, צורת האף, וכו’… כל זה אנו מקבלים בתורשה. אבל מערכת הערכים: גזענות, שנאה, צרות אופקין… כל זה נלמד מהסביבה. למעשה, ההיסטוריה של האדם היא ההיסטוריה של השינוי, והשינוי במערכת הערכים של בני האדם בהיסטוריה ובין תרבויות הוא כה רב, שזה מגוחך לדבר במונחים של תכונות אופי נצחיות.

אם ניקח אותך כתינוק ונשים אותך בגרמניה הנאצית – כל מה שאתה רואה זה “הייל היטלר”, “גרמניה מעל לכל”, אם לא תראה שום דבר אחר – אתה תהיה נאצי, ותחזיק במערכת הערכים הזו. אם ניקח תינוקת מכאן לערב הסעודית, נגדל אותה שם, ונשאל אותה מה היא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה, היא עשויה לומר: “אני רוצה להיות האישה הראשונה של השייח’”. מהם “אנשים”? אנשים משקפים את התרבות שלהם, וכשהתרבות משתנה, אנשים משתנים.

מה שאנשים מנסים לומר כשהם משתמשים ב”טבע האדם” הוא שככל שהם ראו, תמיד היו אנשים תחרותיים, שתלטניים, קנאים, רכושניים או עצלנים בקרבתם. וזה נכון, כי אנחנו חיים היום בחברה שמתגמלת את כל אלו.

עובדה לא ידועה: רוב החברות האנושיות היו למעשה לא היררכיות >

הכלכלה שאנו חיים בה גורמת לכך שכשאתה נדיב ונחמד, ואומר ללקוח שלך: “אתה יודע מה? אם תלך ממול תמצא את זה יותר בזול” ההכנסה שלך יורדת! כשאתה לא אנוכי ואתה נותן לכולם במפעל שכר גבוה משכר המינימום, ובחברה השניה מעבירים את המפעלים לסין אז אתה פושט את הרגל. כשאתה לא אנוכי אתה חוזר הבייתה ומדליק את האור ואין לך חשמל… כי לא שילמת חשבון חשמל. ואתה שומע מוזיקה לא טוב כי קנית את המערכת סטריאו הזולה במקום את היקרה…

אבל אם אתה אנוכי, יש לך רכב יוקרתי, אתה אוכל טוב, יש לך דירה גדולה, יש לך מסך טלויזיה גדול… אז כשאנשים שואלים: “למה אנשים כ”כ אנוכיים?” איזו שאלה טיפשית! הרי זה בדיוק מה שהחברה מתגמלת!

אז למה החברה שלנו עושה זאת? הכלכלה היום מתבססת על מחסור. מה זה אומר? האוויר שאנו נושמים חיוני לחלוטין לחיים. אין עליו תג מחיר. למה? הוא נמצא בשפע כה רב, שאי אפשר למכור אותו. את המים פעם קיבלנו כמעט בחינם, היום אנחנו משלמים 5 שקל על כוס מים. למה? כי המים במחסור.

כשמשאבים נמצאים במחסור, הערך הכלכלי שלהם עולה, ואז אנשים מתחרים על מי ישיג כמה – זה הבסיס של השחיתות והאנוכיות.

ארגון הבריאות של האו”ם קבע כי אפשר להאכיל פי 2 מאוכלוסיית העולם

ישנן תרבויות רבות בעולם, בהן אגוזי קוקוס ובננות מצויים בשפע, המים מצויים בשפע, הדגים מצויים בשפע, כך שאף אחד לא מתגנב באמצע הלילה לגנוב דלי מים משום שהם זורמים שם בכמויות. אז כשהדייג חוזר עם הדגים ברשת הוא אינו מוכר אותם. הוא מחלק אותם. האם הגנים של אותם ילידים משופעים בנדבנות מדהימה? לא. אמצעי המחיה בחברות הללו נמצאים בשפע כה רב – הוא לא יוכל להרוויח דבר מלהיות אנוכי. למעשה, יש לו רק מה להפסיד.

אז מה שאנחנו רוצים היא חברה שתתגמל התנהגות הומנית. כדי לעשות את זה, צריך לתת לאנשים את מה שהם צריכים בלי תג מחיר. האם יש לנו כ”כ הרבה משאבים וטכנולוגיה כדי לעשות את זה? יש לנו יותר ממספיק.

זה אינטרס הרווח שגורם לנו להשליך ולשרוף מזון – אין מחסור במזון.

זה אינטרס הרווח שגורם לנו לזהם את מקורות המים – אין מחסור במים.

זה אינטרס הרווח שגורם לנו להעדיף פחם על אנרגיה מתחדשת – אין מחסור באנרגיה.

אין לנו מחסור בדבר מלבד מחסור במוחות בממשלה.

יכולת הייצור הנוכחית גבוהה בהרבה ממה שניתן לספק בכלכלה הנוכחית.

הידעת? נורות חשמליות רבות שיוצרו לפני 100 שנה ויותר – עדיין דולקות היום. כיום, לעיתים רחוקות מייצרים נורות כאלה על אף שזה אפשרי טכנית. כלומר, מונעים במודע את יעילות השיא האפשרית. תשאלו מדוע? ובכן, מה זה אומר מבחינה כלכלית שניתן לייצר נורות חשמליות שפועלות 100 שנה?

חישבו על זה כך: אם מישהו צריך טיפול שיניים, אדם אחר מרוויח מכך מאות ואלפי שקלים. אם מישהו דפק את הרכב, אדם אחר מרוויח מיישור הפח. כולנו עושים כסף מכל סוג של תלות.

ייצור מכוניות שמתקנות את עצמן, מעגלים חשמליים שמתקנים את עצמם, מקררים וקומקומים שמחזיקים 50 שנה וגרביונים שלא נקרעים, ימנעו את התלות של הצרכן ביצרן. התלות הזו היא מה שמאפשר את קיום המערכת כולה. במערכת שמתבססת על עשיית רווח על חשבון בעיות של אחרים, פיתרון אמיתי של בעיות יגרום לביטול מקצועות שלמים ואובדן רווחים.

התוצאה היא שהפתרונות הטכנולוגיים עוברים סינון ע”י תמריץ הרווח ואלו שמיושמים הם אלו שפותרים בעיות אך ורק בצורה כרונית, שתהפוך את הצרכן לתלוי ביצרן. פתרונות אמיתיים כמעט אף פעם לא מיושמים, ואלו שמגיעים לקראת יישום לרוב נדחים עקב לחצים כלכליים של הממסדים התאגידיים הקיימים.

פרויקט ונוס מציע את יישום שיטות המדע המתקדמות ביותר לדאגה לחברה. רק ניהול אינטיליגנטי של משאבים יאפשר לספק צרכי האוכלוסייה. כל עוד נמשיך לחיות בחברה המבוססת על מחסור, שחיתות תהיה תמיד רווחת.

הרבה אנשים מאמינים שהמדע איכזב את האנושות בהשגת עולם יותר אנושי בגלל דברים כמו פצצת האטום. מה שהם לא מבינים זה שבכל המשימות שניתנו למדע עד כה, הוא לא השיג דבר מלבד הצלחה. זהו דבר מצער במקרה של פצצת האטום. אבל פעם נוספת – זאת הייתה המשימה. מדע וטכנולוגיה הם בסך הכל כלים, שאפשר להשתמש בהם למטרה נעלה כמו לטוס לירח, או למטרה זדונית כמו להרוג אנשים. למדע ניתנה המשימה ליצור פצצת אטום – הוא הצליח בזאת [פרוייקט מנהטן – ארה”ב]. למדע ניתנה המשימה להגיע לירח – הוא השיג זאת.

למדע מעולם לא ניתנה המשימה לדייר, לספק אוכל, לספק מים נקיים, לספק טיפול רפואי ורמת חיים גבוהה לכל האנשים. המשימה הזאת פשוט מעולם לא ניתנה. ז’ק פרסקו החליט להגשים את המשימה הזאת, ובזה עוסק פרויקט ונוס.